<h1>כל בו סימן ח'</h1>
<h2>דף יא:</h2>
ואחר ברכו מתחילין על ק"ש ברכת יוצר אור ומזכירין מדת הלילה ביום שאומר ובורא חשך ומדת יום בלילה שאומר בורא יומם ולילה והטעם להודות לפניו שהכל בידו ית' והוא גולל זה מפני זה ואומר ובורא חשך ואעפ"י שאינו נופל בזה הלשון לשון בריאה שהרי החושך אינו אלא בהעדר האור עם כל זה אומרי' כן דלשנא דקרא הוא ויש אומרים כי לפיכך נופל בו לשון בריא' לפי שעל ידי התגלגל גלגל השמש למטה לארץ בא החושך.
<h2>דף כא:</h2>
ולענין קדושה של יוצר אור ושל ובא לציון שהוא סדר קדושה כתב הרב ר' יונה ז"ל שנחלקו בהם הגאונים אם יחיד אומרה אם לא י"א שהוא בכלל כל דבר שבקדושה שלא יהי' בפחות מעשרה אבל כשהיחיד מגיע לאומרים ביראה מדלג הקדושה ויאמר קדוש וברוך ומתחיל לאל ברוך וכן בקדושה של ובא לציון ומדלגה יחיד ורבני צרפת ומקצת הגאוני' חולקין בדבר ואומרי' שהיחיד אומרה לפי שאינה אלא ספור בעלמא שאנו מספרין היאך מקדישין אותו משרתיו וכן ובא לציון שהם פסוקים. שאנו אומרים. וכן כתב הר"ם ז"ל בתשובות שאלות ואע"פ שבספר אהבה לא כתב כן קסבר שזה הלכה ואין מורין כן ואין לדמותה לקדושה שאומר בקדושה לפי שבאותה קדושה אנו אומרין שאנו בעצמנו מקדישין אותו ואומרין נקדש את שמך או נקדישך ונעריצך או כתר יתנו לך לפיכך אין אנחנו רשאין לאומרה בפחות מעשרה ולפיכך תקנו קדושה ביוצר אור לומר שהמלאכים גם כן מקדישין ומקלסין האל יתעלה על דרך ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים ככבי בקר אלו ישראל בני אלהים אלו המלאכים ולפיכך אין אומרין בו ימלוך ה' לפי שאין אנו מספרין רק מה שהמלאכים אומרין ולפי שאינו אלא ספור דברים אומרה אפילו יחיד ובלבד שיהיה בן י"ג שנה הכי איתא במסכת סופרים אבל בשמנה עשרה שאנו אומרין נקדש את שמך כלומר אנחנו בעצמנו נקדש אומרין ימלוך ה' לעולם שממליכין אותו אחר קדושה וביוצר גם כן אנו ממליכין אותו אחר קדושת המלאכים ובקבלת מצותו ובאמת ויציב. וכתב הרא"ש ז"ל ושמעתי מפי ר' יוסי אבן פלט נתן טעם כי לפיכך אומרין קדושה ביוצר אור להודיע לכל שאין השמש ושאר המאורות בגלגלים כי אם במצות הבורא יתברך שהרי כל צבאות מעלה מקדישין ומעריצין וממליכין שהוא אדון הכל ובורא הכל יתעלה וגומר הברכה עד יוצר המאורות. ואח"כ מתחיל ברכה שניה של ק"ש אהבת עולם וברכה זו אינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה לחברתה. ופסקו הגאונים ז"ל כרבנן דאמרי אהבת עולם וכו'. ולא כשמואל דאמ' אהבה רבה וכו' דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד כי המטבע הזה יותר נראה נכון שאנו מוד' ומברכין ה' ית' שאוהב אותנו אהבת עולמית שלא פסקה ממנו ולא תפסק כי מאהבתו אותנו הוכיחנו בגלות ובאהבתו ובחמלתו ישיבנו לקדמותינו על מכוננו ותלנו תל שהכל פונים בו. כתב הרא"ש ז"ל ולפיכך סמכו אהבת עולם ליוצר המאורות שבה מזכיר יחוד שמו של קב"ה ונתינת התורה המאירה מכל המאורות שהשמש אינו מאיר רק ביום והתורה מאירה ביום ובלילה. ואחזו דרך המשורר במזמור השמים מספרים כבוד אל שהזכיר יצירת המאורות וסמיך לי' תורת ה' תמימה ואחר כך עדות ה' נאמנה שאנו חייבין להעיד על יחודו האמיתי כל זה מלשון הרב ר' אשר ז"ל והרב בעל האשכול ז"ל כתב בברכת יוצר אור אין אנו מזכירין אלא שבח המלאכים כשהם מקדישים הקב"ה ואין לנו להזכיר ימלוך יי' לעולם אחר קדושה וברוך כמו בתפלה שהיא שמשבחין ישראל והתם מזכירין ימלוך.
<h2>דף כז:</h2>
וכתב הרמב"ם ז"ל לכך לא תקנו קדושה בערבית מפני שהיא רשות. ופליגנא והא כתיב מה ה' אלהיך שואל מעמך ואמר רז"ל אל תקרי מה אלא מאה והלא (ב)ג' ברכות שבלילה במנין מאה אלא מה רוצה לומר תפלת ערבית רשות רוצה לומר שיש ברשות האדם לאמרה בערב קודם שקיעת החמה לולי קריאת שמע שחייב אדם לאומרה עם הכוכבים וכן היו עושי' רז"ל בימי פוליפו הקיסר שגזר שמד ובטל דתם והיו הולכים קודם שקיעת החמה לבית הכנסת ומתפללין תפלת ערבית וכשהיה לילה היו אומרים ק"ש בביתם. וה"ר נתן ז"ל כתב נראה לי שכשם שאין המלאכים נכנסין בגבולינו כך אין אנו נכנסין בגבולם ואומר בחסדים שעשה הקב"ה חסד עם ישראל שאומר שירה ביום ומלאכים בלילה שכן אמרו דוד יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי פי' יצוה ה' חסדו לישראל ובלילה שירה של הקב"ה שהוא שירת המלאכים שאני מקלס בהם הלילה לפניו דכתיב חצות לילה אקום להודות לך.
<h2>דף מט:</h2>
ואחר הקדיש פותח החזן ברכו בקול רם וכורע בברכו וזוקף בשם ובהאריכו אומ' בלח' ברכי נפשי וכו': ויש לתמוה היאך תקנו לומר ברכו דבברכו משמע שמוציא עצמו מן הכלל וחזינן דאמר שמואל לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל אם כן היה לומר נברך כמו בברכת המזון שאומר נברך. והרב ר' נתן ז"ל כתב תשוב' לזה שאמר שאני הכא דכיון דאמר מבורך לא מפיק נפשיה מן הכלל והוי כמו נברך ומהאי טעמא הוא אומר בבית הכנסת ברכו בתשעה והוא והאי דאמרינן בברכות פרק שלשה שאכלו דאינו אומר בברכת המזון ברכו אלא אם כן יהיו כדי ברכה בלא הוא והיאך אנו אומרין ברכו בט' והוא אם לא מהטעם שאמרתי דהוי כמו נברך. עכ"ל ה"ר נתן ז"ל.
